הוזכר בכמה ספרים שאחד הנימוסים של חזון הוא לא לספר את זה לאישה או אחרי תפילת שחרית? האם זה נכון?

הוזכר בכמה ספרים שאחד הנימוסים של חזון הוא לא לספר את זה לאישה או אחרי תפילת שחרית? האם זה נכון? כן, זה הוזכר בכמה ספרים, אך זהו מפרט שגוי, ולכן מותר לספר את החזון לנשים. האימאם אבן חג'אר אמר באל-פאת בפרק : ביטוי החזון לאחר תפילת שחרית (12/439): זה מצביע על חולשת מה שסיפק עבד אל-רזאזק בסמכותו של עומר בסמכותו של סעיד אבן עבד. לטענת חוקרים, אל-רחמן התבסס על כמה תפיסות מוטעות, כמו הדחיפות שמגיעה מהאישה והחשש שלהם שהחזון יתפרש בצורה לא נכונה, או שהוא התבסס על חלק מהמבטים הקצרים של נשים, טעות במבטים אלה אינה נסתרת, והוכח כי השליח, שיהיה עליו תפילת אלוהים ושלום, סיפר על כמה מחזונותיו על נשים כמו עאישה וחדיג'ה, שאלוהים יהיה מרוצה מהן בקרב נשותיו, וכפי אמא אסורה, וסיפורו של אבן עומר והוא רצה שאלוהים יראה לו חזון, וכשראה אותה הוא סיפר את זה לאחותו חפסה, שאלוהים יהיה מרוצה מכולם, כל הסיפורים האלה מספיקים להכפיש את האמרה הזו, ואנחנו אומרים שהיא נכונה באותה תקופה .