סוֹפֵר

הכותב בעל תושייה כמו סנדלר, והעט כמו מרפא ומחט . המתיחה היא כמו הדבר שאורז אותה מחוטים וחגורות . וכמו כוסות רוח ועטו, אזמלו ואספקת הדם שלו, וכמו מספרים וחסד וכדומה . ואולי מצוין על ידי החורש, והעט הוא כמו המסילה, והדיו כמו הזריעה . אם לאדם יש תקרית עם סופר לא ידוע, אתה יודע על מה מציין התכונה הזו, ואז הוסף אותה למי שמתאים לו, ומאמין שהוא ער בעניין שהסופר עוזב אליו, כמו זה שאומר אני ראה כאילו עברתי ליד סופר והוא שילם לי ספר אחד או שניים או שלושה והוא היה בתוכו אני חייב חוב לי או לעלי, אז לקחתי אותו ממנו והלכתי, והסתכל על מצבו וערנותו, ו אם יש לו נעל או סנדל בהאראז והוא מניח את זה, או שהם קונים את זה, אז זה . משווים למה שהפנים האלה לוקחים מהם שני טלאים או שני ספרים . ואם הדם פגע בו או שהם חפנו אותו או חפפו לפני אותו לילה, זה זה . ומשווים למקום הזה שהטלאים הם שלושה אם הוא אחד מאלה שלובשים גם כוסות רוח . אם יש לו בגד עם רקמה או יצרן ברוקדה, כלומר . ואם היה לו סולם ליד חורש, הוא לקח את מה שהיה לו . אחרת, יוצגו בפניו חדשות והדברים מוזכרים בפניו, אם הספרים מתקפלים אז מדובר בחדשות נסתרות, ואם הם מתפרסמים אז הם חדשות לכאורה . והכותב : אם הוא חושב שהוא אנאלפביתים ולא כותב טוב, אז חסר לו אם הוא עשיר, או שהוא מטורף אם הוא שפוי, או אתאיסטים אם הוא אשם, או שאינו מסוגל אם הוא משאב . ואם הבלתי יודע קרוא וכתוב חושב שהוא טוב בכתיבה, אז הוא במצוקה, ואלוהים אדירים יתן לו השראה עם סיבה להיפטר ממצוקתו, וקריעת הספר תשאיר צער ועצב .