אל-בייקר : הבעלים של מילים והתפרעויות בפרנסתו, וכל עבודת יד שאש נוגעת בה היא דיבורים ומריבות . ונאמר שהאופה סולטאן עאדל, מי שראה בחלומו שהוא אופה, התברך בטוב, בפוריות ובעושר, אם יראה כאילו הוא אופה אפוסתרופה, יהיו לו חיים טובים והוא הראה אנשים דרך בה הם נהנים מעושר ועושר . אם הוא רואה כאילו קנה לחם מאופה בלי לראות את המחיר, אזי הוא סובל מחיים טובים בהנאה, ובתרומה כמובנת מאליה . אם הוא רואה כאילו האופה לקח ממנו מחיר, אז הוא מדבר על צורך . ומי שרואה את עצמו כאופה שאופה ומוכר לחם אצל אנשים פשוטים עם דרהאם שבורים, אז הוא מפגיש אנשים בשחיתות, והאופה ואם אנשים אומרים שהוא סמכות צודקת, אז יש לו מוסר רע, כי אש היא מקור עבודתו, והאש היא כוח זדוני, והיא דולקת בעצי הסקה . באשר ללחם : זה מעיד על ידע ואיסלאם, מכיוון שהוא עמוד התווך של הדת, יסוד הנפש וחיי הנפש . אולי זה מציין חיים וכסף שמכילים את כוח הנשמה, ואולי הכיכר מציינת את הספר, את הסונה ואת קשר הכסף על גורלם של אנשים, ואולי הכיכר מציינת את האם שמטפחת ומטפחת, ואת אישה איתה טובת הדת ושמירה על אחת . וטהור מזה מעיד על חיים טהורים, ידע טהור ואישה לבנה ויפה . הרכילות של זה היא נגד זה, אז מי שרואה את זה כאילו הוא מפריד בין לחם לעם או לחלש, אם הוא תלמיד של ידע, אז הוא ישיג מהידע את מה שהוא צריך . ואם הוא היה מטיף, אלה היו הטפותיו ומצוותיו, אלא שהאנשים שלקחו עליו את צדקתו או שלא היו זקוקים למה שהיה לו, הרי זו טובה עליהם ומעשים טובים שהוא מקבל למענם, ו בכך שיש להם מזל יותר כי היד העליונה טובה יותר מהיד התחתונה, וצדקה היא הכי מלוכלכת מעם . לגבי מי שרואה אדם מת שנתן לו לחם, זה כסף או פרנסה שמגיעים לו מידו של מישהו אחר, וממקום שלא השאיר, ולגבי מי שרואה את הלחם מעל העננים , או על הגגות, או על צמרות הדקלים, אז הוא רותח, כמו גם זנים ומזונות אחרים. האדמה נדרסת ברגליים, כי זו שגשוג גדול שמוריש אבל ושמחה . באשר למי שראה אדם מת שלקח לו כיכר או ראה אותו נופל ממנו באש או בשטח פתוח או בזפת, אז תסתכל על מצבו, אם הוא היה גיבור או שזה היה בזמן של כפירה שאליו אנשים קוראים, וממרד שאנשים צמאים לו, כי הכיכר מאבדת את דתו או משחיתה אותו . ואם לא היה שום דבר מזה, ולא היו ראיות בחזון, והיתה לו אישה חולה שנספתה . ואם הוא היה חלש בחובות, הוא מושחת . מי שלובש לחם, הוא יתחתן עם אישה אסורה .