ומי שרואה את לשונו במשך זמן רב כשמתדיינים, אז הוא מנצח. ומי שרואה שלשונו קשורה מעיד על עוני ומחלות, ונאמר ניצחון ואומללות, ומי שרואה בלשונו דבר שפוגע בו או מכחיש דבר כמוהו כשהוא ער, אין זה ראוי לשבח וריבוי הלשון אינו חוכמה, היגיון ומתיקות דיבור, ומי שחושב שלשונו ארוכה, הוא עשוי לדבר הרבה ואולי לפשט אחד מזיק ומי שרואה שהוא נשך את לשונו, אז הוא מתחרט ומי שרואה שהוא מסתכל בלשונו ואז הוא נשמר מפני החלקה, ומי שרואה שלשונו שחורה, אז הוא יהיה משורר או שהוא יראה שהוא צהוב שמעיד על מחלה, ולגבי שינוי הלשון, זה לא ראוי לשבח, ומי שרואה שהוא אילם או כבד, אז זה שחיתות בדת שלו ומזה הוא ראה שלשונו מנותקת, כי הוא טוב בדת שלו ואולי קצת מדברים עליו אלא אם כן הוא נמצא במריבות, ואם הוא נמצא בזה , ואז הוא חרג מהוויכוח שלו ent ואין בו טוב, ואם הוא חולה גוסס או עם קוץ או עמדה שמעידה על מותו של סופר או המתרגם שלו ונאמר שהוא הוסר מסמכותו ונאמר שזו ו כניעה ואולי הלשון הייתה זיכרון האדם, גאוותו וכנותו