האם אתה מבצע את מצוות המתים באמצעות חזונות? זו שאלה שנשאלת לעתים קרובות על ידי מתקשרים או מבקרים באתר, ואולי הדבר הכי פשוט לומר כאן הוא; אני אומר : יישום המצוות באמצעות חזונות הוכח, בהתבסס על סיפורו של ת'אביט בן קאיס בן שמאס, וזה היה אחד מבחירת המלווים, שאלוהים יהיה מרוצה מהם, והוכח שהנביא הקדוש. , יהי עליו תפילת האל ושלום, אמר לו : הו תאביט, אינך מקבל לחיות מיטיב ולהרוג קדוש מעונה ולהיכנס לגן עדן? . מליק, אחד המספרים של החדית ', אמר : תאביט בן קיס נהרג ביום ימאמה כשהיד . ואת סיפורו של ת'אביט בן קייז שהוזכר על ידי אבן אל-קיים בספר הרוח, הוא אמר : כאשר יום אל-ימאמה היה המלחמה נגד הכופרים, יצא תאביט עם ח'אליד בן אלוואליד להילחם במוסיילימה וכשנפגשו ונחשפו, אמר תאביט וסלים, אדונו של אבו חודייפה : כך נלחמנו עם שליח האל. ואז כל אחד מהם חפר בור ועמד והרג עד שנהרגו, ובתאביט באותו יום היה מגן בשבילו יקר, וגבר מוסלמי עבר לידו ולקח אותה, ובעוד גבר מוסלמי ישן כשבא אליו בשנתו – כלומר קבוע – ואז הוא אמר לו : אני אתן לך ציווי, אז אתה לא צריך להגיד שזה חלום שאתה מאבד, אני כשנהרגתי עבר לי מוסלמי ולקח את המגן שלי, וביתו היה בקצה הרחוק של העם, ובסתרו סוס סוס – כלומר לרוץ בשמחה ובפעילות – והוא הספיק על המגן עם חוט – כלומר מספר של אבנים – ומעל החוט שהוא השאיר – שהונח על גבה של חיה לרכיבה – אז הגעתי לאלמוות אז צריך לשלוח אותו לדרעי ולקחת אותו, ואם מדינה באה לפני יורשו של שליח האל , כלומר אבו בכר אל-סידיק, ואז אמור לו : יש לי כאלה וכאלה מהדת, וכך וכך מהמעמד שלי ישן . אז האיש בא להיות בן אלמוות, אז הוא אמר לו, והוא שלח למגן, והוא הביא אותו ומצא אותו כפי שאמר להם בחזון מתחת לחוט, ואז הפרסים כמוהו, ואבו בכר אישר את שאר רצונו . אבן עבד אל-בר ועתיקים אחרים, כמו גם השייח 'מוחמד בן-אתאמין מההדית, שאלוהים ירחם עליו, אמרו : אבו בכר אישר את רצונו לקיומם של רמזים המעידים על כנותה . אבן עבד אל- בר אמר : איננו יודעים על מי שרצונו אושר לאחר מותו, לא קבוע בין קאיס, שאלוהים ירחם עליו . כפי שציין הקורא האציל, ח'אלד בן אלוואליד, אבו בכר והחברים הסכימו איתו ליישם חזון זה וליישם את האמור בו . אבל אבו בכר, הנביא הקדוש, שיהיה עליו תפילת אלוהים ושלום, אמר עליו : שנותיי והשמש של הח'ליפים המודרכים כהלכה צריכים להיות עליכם …. וכו 'האדית, והוא אחד הכשרונות, המעמד והידע בקרב בני הזוג בפרט והמוסלמים בכלל, וחריצותו בכך אינה גורמת לנו להכיר ביישום מצוות המתים באמצעות חזונות של אחרים, במיוחד אלה קשורה למעשי פולחן, וזו אחת הדלתות הגדולות שדרכן נכנסו אלינו כפירה ומיתוסים רבים. ואכן, הסכסוך שגרם להרגם של אנשים חפים מפשע רבים, ואולי חלק מהסופים, יתכן שאלוהים הדריך אותם, נפל למדרון המסוכן הזה בטענה כי נביאם האצילי בא אליהם ובאמת התיר לו או בירך אותו על מעשה. סיבולת, זה נדחה רומן . מה שנשאר מהנושא הזה נותר לאחד ההרוגים לבוא ולבקש מאחד היורשים משהו שלא קשור בכלל לדת, אלא עניין של חיי ציבור או אינטרסים שקשורים אליו, או צו שנקבע ב הטקסט של השריעה. כגון סונה, צדקה, חג'ג ', אומרה, קשרי קרבה, ביצוע החוב שהוא חייב לאלוהים או לאדם, ושאר דימויים אלה. זה נבחן, ואחרי שהצגנו את החזון בפני מי שאמון על ידיעותיו, יש לשחרר את הנפטר הזה ואין מבוכה, ברוך השם . ואלוהים יודע הכי טוב .