עץ הדקל : הוא איש הדעת, ובנו ומותו כרתו אותו, ועץ הדקל הוא אדם מהערבים, חאסייב נפאא, מדען מכובד המציית לאנשים, מוצאו הוא שבטו, והגזעים שלו הם אסון, כי אלוהים אדירים אומר : ~ תן לי לצלב אותך בגזעי כף היד .~ וייסורי מלוויו מחזקים אותם ואת ידיהם, עבור כיסויים נוספים לילדים וצאצאים . והפגיעה בתמר היא הרבה עבור המושל והסחר עבור הסוחר, ולמשווק יש רווח . אולי עץ דקל אחד היה אישה מכובדת מרובה טובות וזכרונות . וכף היד היבשה היא צבועה . ומי שרואה כאילו הרוחות עקרו את עצי הדקל, התרחשה שם מגיפה, ואולי זו הייתה ייסורים באותה עיירה על ידי אלוהים אדירים או הסולטן, וכסף נשפך לתוכה, כי אלוהים אדירים אמר : ~ יש לזה ריח שווה לפרנסת המתפללים . ~ ראה מר הומארי שליח אללה עליו השלום כמו בארץ הביצה עם נחיל, ולאדמתה הטובה אינה צמח שבו, אמר עליו השלום : האם אתה יודע מי הארץ הזאת? הוא אמר : לא, הוא אמר : זה מיועד לאיש אל-קאיס בן חג'אר. קח את התמר הזה שנמצא בו ושתל אותו בארץ הטובה ההיא . אז עשיתי את מה שהוא אמר לי לעשות, וכשהגעתי לאבן סירין כשהייתי ילד, אמרתי לו את החזון שלי, והוא חייך ואמר : אוי ילד, אתה אומר שירה? אמרתי לא . הוא אמר : באשר לך, אתה תגיד שירה כמו איש מידה אלא שאתה אומר על אנשים טהורים. אזכור הדקלים הוזכר בתחילת הפרק .