הוא ראה שהוא אוכל דלעת : מבושל בחתיכות בלי שום דבר בקשר איתו שמשנה אותו ממהותו וטעמו מתבלינים, או ממה ששנוא סוגו בפירוש, כי התבלינים הם ועצב, אם הוא אוכל דלעת. מבושל ואינו משתנה מטעמו, זה נובע ממנו משהו שהוא החמיץ בעצמו או מכספו או מדתו או מעולמו, או מאנשיו או מבריאות גופו או מהלך בזמן שמוחו ומוחו חוזרים אליו לאחר שהסגיר אותם ממנו, או נקודת עין שהוא החמיץ לו, או ישיבת עמותה שהופרדה ממנו, או שמירה על ידיעה ששכח ועזב כדי לשמר אותה, ומוחו חוזר לו בו וידעו את כמות הדלעת המבושלת שאכל, על פי האופן שתיארתי את טובתו, טעמו ושפעו, וככל שהיה טעים ועדין יותר, כך העניין בשבילו לברכות האלו המגיעות לו החלש יותר א וחזק יותר .