ומי שרואה שאדם מת נותן לו משהו מאוכל ושתייה ולא אוכל אותו, אז הוא מקטין את כספו לפי מידתו, וכי הוא אוכל זה טוב ותועלת, ואם הוא נותן לו משהו מסחורה של העולם אז זה אירוע טוב והתקווה הגיעה ומי שרואה אדם מת נותן לו משהו מהבגדים שלו ולובש אותו, אז תהיה צער ומחלה, ואם הוא לא יגע בזה ויעזוב את זה עד שהוא לוקח את זה האדם והלבוש שלו, כי זה עדות למסעו מהעולם מוקדם יותר ואבן סירין אמר: מי שראה שאדם מת נתן לו שני בגדים שטופים, אז הוא התעשר, ומי שראה שאדם מת השאיל לו הבגד ואז שאל אותו, זה עדות לפסיקה של אותו מת מטובתו ומי שראה שאדם מת נתן לו בגד ישן מעיד על חוסר הרואה, גם אם הבגד חדש, מעיד על עושרו ועל ערכו הגבוה, ומי שרואה שאדם מת נתן לו משהו מהקוראן או ספרי משפטים וכדומה, אז זו עדות לכך שהשלמה של ציות התרחשה ומי שרואה שהוא מכר משהו למתים, אז זה עדות לכך שהדבר הזה יקר ומי שרואה שהוא נתן משהו למתים את תגובתו אליו מכיוון שהיא מזיקה וחסרה, וחלקם אמרו שמי שראה שהמת נתן לו משהו מיקיר העולם, אז עדיף לו מנקודה שהוא נמצא לא נספר, ומי שרואה שהמת מכיר אותו בידיעה, יהיה לו טוב בדתו עד כדי כך, ומי שחושב שהוא מסיר את בגדיו ולובש אותם למתים, הוא ילך אחרי זה אם הוא יודע שזה מחוץ לרשותו, וזה לא פוגע בו ובכל מה שהוא רואה לא כמו שהוא נתן אותו לאדם מת, אז זה לא למחמוד אלא בשני מקרים. אם הוא רואה שהוא נתן לדודו או לדודתו משהו, אז זה משפיע על ירושה, ולראות את הדוד והדודה בכל דרך שהיא הייתה בטוחה מפני קיום, ומי שרואה שאדם מת קונה אוכל, אז זה מעט ואם הוא ימכור אותו, הוא יהיה מדוכא ומי שרואה שהוא מפנק את המתים, אז הוא הוא מטיף וחוזר אבוד מההזיה שלהם